אי אפשר לדעת מי המציא את התיק, אבל נראה שהם היו איתנו כמעט מההתחלה. ,תיקים עשויים פשתן, פפירוס ועור נמצאו במצרים העתיקה, מהשנים 2686 עד 2160 לפנה"ס. ביוון העתיקה, תיקי עור קטנים שימשו למטבעות; אחד מבעלי הארנקים הידועים הראשונים היה יהודה איש קריות, שתפקידו היה לשאת את שק הכסף . למוזיאון הבריטי יש מכסה זהב ונופך, על פי החשד הגיע מתיק השייך לאדם במאה השביעית ונמצא בחפירת סאטון הו. ישנם תיקים המתוארים בגילוף קיר אשורי שנמצא בארמונו של אשורנאסירפאל השני בנמרוד במאה התשיעית, ובהם דמות מכונפת עם מה שנראה כמו ארנק.
חשוב לא להתייחס אליהם כפסלים מעור ובד, אלא לחשוף את התפקיד הייחודי המיוחד שהם ממלאים בחיינו הפיזיים והפסיכולוגיים כאחד, והדרכים שבהן הם הופכים לחלק לא רק מהשיא האופנתי אלא גם מההיסטוריה. שלמרות כל האיטרציות שלו, אין תחליף לתיק. מכאן המופע, הגדול ביותר שהוקדש לתיקים שייערך במוזיאון שאינו מוזיאון לתיקים בלבד ב-2004 במוזיאון דה לה מוד בפריז. (המוזיאונים לתיקי בלבד כוללים את מוזיאון התיקים של סימון בסיאול; המוזיאון טאסן, או מוזיאון התיקים והארנקים, באמסטרדם; ומוזיאון הארנקים של ESSE בליטל רוק, ארון.) מורכב מיותר מ-250 תיקים וחפצים הקשורים לתיקים מרחבי העולם, "תיקים: מחולק לשלושה חלקים: פונקציה ושימושיות ועיצוב ועשייה (איך בנויים תיקים). יש תיקים מפורסמים מהסוג שחדרו לדמיון של תרבות הפופ, כמו בירקין הראשון שנעשה עבור ג'יין בירקין, שהושאל למופע על ידי בעליו הנוכחיים, אספן ובעל בוטיק צרפתי. (גב' בירקין מכרה את התיק במכירה פומבית ב-1994, והוא מגיע עם שריטות וסימני שימוש אחרים.) יש את באגט הפנדי שנגנב מדמותה של שרה ג'סיקה פרקר בפרק של "סקס והעיר" אהובה של קים קרדשיאן ווסט
יש תיקי חשמל, כמו אספרי המובנה של מרגרט תאצ'ר ותיבת המשלוח האדומה של ווינסטון צ'רצ'יל לניירות מדינה. ויש תיקים היסטוריים, כמו אינרו, תיק פילבוקס מהמאה ה-19 ששימשו גברים יפנים לנשיאת תרופות, וארנק מהמאה ה-17 בצורת צפרדע. הם מזכירים לנו, אמרה גב' סאווי, "שלא המצאנו שום דבר", כולל הקונספט של תחילת המילניום של תיק It. "שניהם מיכל זוהר מאוד של חפצים אישיים שפועל כמעין כלי קיבול סודי וגם מיכל של זיכרונות", אמרה. "במקביל, הם נראים מאוד על הגוף, אומרים לאנשים מי אנחנו ומי אנחנו רוצים להיות. הם מגלמים את המתח בין פנים וחוץ לבין תפקוד ומעמד". תיקים הם משהו שאתה נוגע בו כל יום - החומריות שלהם אנדמית למשיכה שלהם - כמו גם דגל שהעולם החיצון יכול לראות. ככאלה הם ממלאים תפקיד כפול כמו נוחות אישית ותקשורת ציבורית. עבור חפץ קטן יחסית, אפילו יומיומי, הם מכילים המונים. אז אולי מה שצריך להפתיע הוא לא שהתיקים סבלו, אלא שזו ההופעה הראשונה ש-V&A מקדישים להם, אחרי הופעות על נעליים וכובעים. זאת למרות שאוסף המוזיאון כולל 2,000 תיקים, כמעט בכל מחלקה אוצרותית, ולפי הקטלוג המלווה את התערוכה, "בכל חודש, מבקרים מכל העולם משאירים כ-10,0A00 תיקים ומזוודות במלתחות" של המוזיאון.
מה יש בתיק? זה אולי מנוגד לאינטואיציה, אבל גם אם אנחנו יוצאים פחות במהלך המגיפה, לעתים קרובות אנחנו צריכים לסחוב יותר כשאנחנו יוצאים, כלומר התיקים שאנחנו בוחרים חשובים יותר ויותר. הם צריכים להחזיק חומר חיטוי ידיים, כפפות, מסכות, נעליים נוספות, כל ציוד המגן האישי שהתרגלנו עכשיו להביא לכל טיול - בדיוק כפי שבמהלך מלחמת העולם הראשונה, ציינה גב' סאווי, אנשים היו צריכים שקיות כדי להחזיק את הגז שלהם. מסכות. זה גם נכון, אמרה בת' גולדשטיין, אנליסטית האופנה, ההנעלה והאביזרים ב-NPD Group, שלמרות ההאטה הכללית בשוק התיקים במהלך המגיפה, פלחים מסוימים הוכחו כעמידים במיוחד, במיוחד הקצה הגבוה והמכירה החוזרת. צ'ארלס גורה, המנכ"ל של אתר המכירה החוזרת של ריבאג, אמר שרגע לאחר תחילת הנעילה בארצות הברית היה להם שבוע של מכירות גדול יותר של 2019 ביחד; הוא מייחס את הצמיחה לצורך ב"טיפול קמעונאי" ורצון בטיפול עצמי. גב' סאווי מצטטת שלושה גורמים נוספים: המגזרים המקצועיים שנשארו סולבנטיים במהלך המגיפה שמרו על זרם הכנסה גם כאשר אירועים עכשוויים צמצמו את ההוצאה לפי שיקול דעת, ויצרו יותר הכנסה פנויה; העובדה שמכל פריטי האופנה, התיקים הם מהקלים ביותר לרכישה באינטרנט, יעד הקניות הנוכחי של כולם; והנטייה ההתנהגותית, בעיתות משבר, לסגת לקלאסי, להכניס כסף לחתיכות שיש בהן את ההשקעה והערך האסתטי שלהן.
באשר לחפצי השקעה, ציין כי השוק של תיקי אספנות - במיוחד תיקים של מותגים כמו הרמס, שאנל ולואי ויטון - "עשה כל כך טוב שהוא עלה על האמנות, מכוניות קלאסיות ואפילו דפק נדירים וויסקי מפסיד את המיקום הראשון שלו כהשקעה של תשוקה השנה". מאז 2010, נכתב בדו"ח, "הערך הממוצע" של תיק יד של הרמס קלי עלה ב-129%. הצלחת התיק יצרה אפקט מטפטף, וכעת "אספנים מאמצים יצירות וינטג' של מותגים איקוניים אחרים". אז אף על פי שאולי לעולם לא נחזור לשיא הרכישה לפני 2020, ובעוד סגנונות וגדלים עשויים לעלות ולרדת עם צרכי החיים - נראה כי לרוחבי הגוף יש רגע מיני, - התיאוריה לפיה תיקים הם פריט מהעבר אינה סבירה באותה מידה. כמו שהארונות שלנו לא חזרו למכנסי טרנינג למרות שהצ'יקן ליטלס בכו שהאופנה נפלה, כך האקססוריז שלנו לא יצטמצמו לחבילת הפאני.ואכן, בתוך כל הסחטת הידיים - אולי דווקא בגלל הסחטת הידיים - חושבת שהתיקים הפכו לעוד סוג של סמל. לא של שאיפה או פינוק, לא של מה שאיבדנו, אלא של אופטימיות ותקווה. זה להניף את התיק על הכתף זה להצהיר הצהרת אמונה: יום אחד נצא שוב. וזה אומר, היא אמרה, "הבנו שאנחנו כן צריכים תיקים. למעשה יותר מתמיד".
